זה מאמר על גירושין, ליתר דיוק על מה שקורה אחריהם. ההסכם נחתם, השופט או הדיין שאל אם הבנתם, אמרתם כן, וההסכם קיבל תוקף של פסק דין. עברו כמה חודשים. ואז מתחילה ההבנה המאוחרת: ויתרתם על יותר מדי, חתמתם תחת לחץ, או שהתברר שהצד השני הסתיר מכם משהו. השאלה שמגיעה אליי בשלב הזה היא תמיד אותה שאלה, אפשר לבטל?
התשובה היא שאפשר, אבל זו אחת הדרכים הקשות בדיני המשפחה. ויש בה מלכודת אחת שרבים שנכנסים אליה בלי ליווי נופלים בה כבר בצעד הראשון: הם פונים לבית המשפט הלא נכון.
אפשר בכלל לבטל הסכם גירושין שאושר בבית המשפט?
אפשר, כשנפל פגם ברצון שלכם בזמן שחתמתם. הטענות שבדרך כלל עולות הן כפייה, עושק והטעיה. כפייה היא לחץ פסול, לפעמים אלימות, לפעמים איום. עושק הוא ניצול של מצוקה, חולשה או חוסר ניסיון כדי להגיע להסכם גרוע במובהק. הטעיה היא מצב שבו חתמתם על סמך תמונה שקרית, למשל כשרכוש הוסתר מכם.
הקושי הוא שהאישור עצמו עומד נגדכם. עמדתם מול שופט או דיין והצהרתם שאתם חותמים מרצון ומבינים את ההסכם. בית המשפט העליון הזכיר בהקשר הזה דברים ישנים של המשנה לנשיא בן פורת, שהטילה ספק אם אחרי אישור כזה בן זוג בכלל "יכול [...] להישמע בטענה, שכרת את ההסכם, בניגוד להצהרתו, [שלא] מרצונו הטוב והחופשי". כלומר, מי שבא לבטל צריך להסביר לא רק למה ההסכם רע, אלא גם למה הוא אמר אז את מה שאמר. בלי ראיות של ממש זה לא עובד.
לאיזה בית משפט מגישים תביעה לביטול הסכם גירושין?
כאן נמצאת המלכודת. הכלל הוא שתביעה לביטול הסכם שקיבל תוקף של פסק דין מוגשת, ככלל, לאותה ערכאה שאישרה אותו. אם בית המשפט לענייני משפחה אישר, לשם חוזרים. אם בית הדין הרבני אישר, התביעה לביטול שייכת לבית הדין הרבני, גם אם נוח לכם יותר בבית המשפט.
הסיפור של בע"מ 300/22 פלוני נ' פלונית, שבו פסק כבוד השופט אלכס שטיין בבית המשפט העליון ב-24.2.2022, מראה כמה זה עולה. בני זוג שהיו נשואים יותר משלושים שנה חתמו על הסכם גירושין אחרי גישור, ובית הדין הרבני האזורי בחיפה אישר אותו ונתן לו תוקף של פסק דין. כעבור כעשרה חודשים הגישה האישה לבית המשפט לענייני משפחה תביעה לבטל את ההסכם בטענות של עושק, הטעיה וכפייה, ובהמשך הוסיפה שההסכם הוא תולדה של אלימות. בית המשפט לענייני משפחה קבע שהוא מוסמך לדון. המחלוקת טיפסה עד העליון, והעליון הפך את ההחלטה: "הסמכות לדון בכל טענות המשיבה בדבר זכאותה לביטולו של הסכם הגירושין [...] מסורה לבית הדין הרבני, ולו בלבד".
שימו לב למה שקרה בפועל. שנה וחודשיים של התדיינות, שלוש ערכאות, ועוד לא נאמרה מילה אחת על השאלה אם ההסכם באמת נכפה עליה. כל הזמן הזה הלך על השאלה איפה לדון. וגם הניסיון לארוז את הטענות מחדש, תחת הכותרת "תקנת הציבור", לא עזר. השופט שטיין כתב שהטענות "הולבשו בלבושים משפטיים שונים", אבל "מה שקובע בכגון דא הוא המהות ולא הלבוש".
ומה יעשה בית הדין הרבני עם טענות כאלה? השופט שטיין הבהיר שני דברים. הראשון, שאין הבדל בין פסק דין שניתן אחרי דיון והכרעה לבין פסק דין שניתן בהסכמה: "פסק-דין הוא פסק-דין". השני, שאם בית הדין ימצא שההסכמה נבעה מעושק, מכפייה או מאילוץ אחר, "חזקה עליו כי יבטל את ההליך הקודם ויחזיר את הצדדים למצבם שלפני הפניה אליו", ושאת טענות הפגם ברצון הוא בוחן לפי הדין הכללי. הדלת לא נעולה. היא פשוט נמצאת בבניין אחר ממה שחשבתם.
הבחנה אחת כדאי להכיר. תביעה שמטרתה לבטל או לשנות את ההסכם הולכת לערכאה שאישרה אותו. תביעה לאכוף את ההסכם או לפרש אותו היא עניין אחר, ושם הכלל שונה. ההבדל הזה נשמע טכני, עד שמגלים שהוא מכריע לאן הולך התיק.
ערעור או תביעה חדשה?
עוד טעות נפוצה היא לחשוב שמבטלים הסכם בערעור. הדרך הרגילה היא תביעה חדשה. בית המשפט העליון, מפי כבוד השופט נ' הנדל בבג"ץ 5105/19, שהשופט שטיין ציטט, קבע שמי שמבקש לבטל הסכם שקיבל תוקף של פסק דין בגלל פגם בהסכם עצמו, "דוגמת עושק, כפייה או הטעיה", צריך "לעשות זאת באמצעות הגשת תובענה חדשה לערכאה בה ניתן פסק הדין, ולא באמצעות מסלול הערעור הרגיל". הערעור נועד לפגמים בהליך עצמו. מאותה סיבה, גם מי שוויתר על זכות הערעור לא סגר בכך את הדלת לתביעת ביטול. אלה שני מסלולים נפרדים.
ולגבי הסכם שאושר בבית הדין הרבני: בתי המשפט לענייני משפחה אינם מוסמכים לבטל פסקי דין של בתי דין רבניים, למעט חריג צר מאוד שבית המשפט העליון השאיר פתוח. מי שלא הצליח בבית הדין האזורי ממשיך לבית הדין הרבני הגדול, ורק אחר כך אפשר לפנות לבג"ץ. זו דרך ארוכה, וכדאי לדעת את זה לפני שמתחילים.
מה לעשות אם אתם חושבים שחתמתם על הסכם לא הוגן?
קודם כול, לבדוק מי אישר את ההסכם. זה כתוב בהחלטה שקיבלתם, והפרט הזה לבדו קובע איפה ייפתח התיק. אחר כך יושבים עם עורך הדין שלכם ובונים את הטענה על עובדות שאפשר להוכיח: הודעות וואטסאפ, הקלטות של שיחות שהייתם צד להן, תיעוד רפואי או תלונה במשטרה אם היה לחץ פיזי, מסמכים שמראים שנכס הוסתר. תחושה שהעסקה גרועה, כואבת ככל שתהיה, איננה עילה.
אל תחכו. מהניסיון שלי, כל חודש שעובר מחליש את הטענה שחתמתם בלחץ, כי הצד השני ישאל למה שתקתם עד עכשיו. ואם מה שמטריד אתכם הוא דווקא סכום המזונות או זמני השהות עם הילדים, ייתכן שבכלל אין צורך לבטל. בעניינים האלה אפשר לפנות לבית המשפט כשהנסיבות משתנות, וזו דרך אחרת לגמרי. אבל גם בה יש רף.
בתמ"ש (משפחה ת"א) 6935-08-12 ג' נ' ע', שניתן ב-3.3.2013, דחה כבוד השופט ארז שני תביעה שהגישה אם בשם שלושת ילדיה. לפי הסכם הגירושין קיבלה 120,000 דולר לרכישת דירה לילדים, ובזה נסגרה חובת המדור של האב. היא סירבה לכל דירה שהוצעה, הכסף הלך לשכר דירה ונגמר, ואז היא ביקשה דמי מדור מחדש. השופט הזכיר ששינוי נסיבות צריך להיות לא רק משמעותי "אלא גם כזה שלא ניתן היה לחזותו בעת כריתת ההסכם". בעיה שהייתה קיימת כבר ביום החתימה היא אולי טענה נגד ההסכם עצמו, אבל לא שינוי נסיבות. והוא הוסיף עוד דבר: מי שנהנה מההסכם ולקח את התמורה, מתקשה מאוד לחזור בו אחר כך ולטעון שההסכם לא תקף. זה נכון גם למי שמבקש לבטל, ושווה לחשוב עליו לפני שמתחילים.
והעצה הכי טובה נשמעת מאוחרת, אבל היא לא: אם אתם עוד לפני החתימה, קראו את ההסכם עם עורך דין משלכם, עם כל הנספחים, וזכרו שהרגע שבו השופט שואל "הבנת?" הוא הרגע האחרון שבו אפשר לעצור בלי מחיר.
אם אתם מרגישים שההסכם שחתמתם עליו לא משקף את מה שהיה צריך להיות, בואו נבדוק את זה יחד. התקשרו 04-862-1217 או כתבו לי.
עו"ד ד"ר איגור גלידר, רישיון מס' 33861 · משרד גלידר, שרגל-ארז — עורכי דין ונוטריון · ספטמבר 2026
