קיבלתם מעטפה מבית המשפט לענייני משפחה ובתוכה הזמנה לפגישה ביחידת הסיוע. איש לא תבע אתכם עדיין, אין כתב תביעה, ובכל זאת נקבע לכם תאריך ונאמר לכם להגיע. זו נקודת הפתיחה של כמעט כל הליך גירושין בישראל, והיא גם השלב שבו נעשות הכי הרבה טעויות — מפני שהוא נראה בלתי מזיק.
לכן נתחיל דווקא מן הסוף: אמנם חובה להתייצב לפי הזימון, אך אין שום הסכם ואין שום התחייבות משפטית שאתם חייבים לחתום עליהם שם באותו יום.
מהי בקשה ליישוב סכסוך, וכמה זמן נמשך עיכוב ההליכים?
הליך פירוק התא המשפחתי מתחיל בבקשה ליישוב סכסוך. מי שרוצה לפתוח בהליך משפחתי חייב להגיש אותה תחילה, לפי החוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, תשע"ה-2014. זה חל גם על בני זוג שאינם בני אותה דת, שכן הגדרת "גירושין" בחוק כוללת במפורש גם התרת נישואין לפי חוק שיפוט בענייני התרת נישואין, תשכ"ט-1969.
יש חריגים, והם חשובים: כך למשל תובענה לגירושין או להתרת נישואין שהוגשה בהסכמת שני הצדדים אינה נכנסת להגדרה כלל, והחוק אינו חל, בין היתר, על הליך שמקום מושבו של צד לו אינו בישראל.
הבקשה עצמה היא טופס מובנה, ואסור לכלול בו טענות או עובדות הנוגעות לסכסוך או לשאלת הסמכות — פרטי הצדדים ותו לא. יחד עם זאת כדאי עד מאוד להגיש את "הטופס" רק לאחר התייעצות עם עורך דין או באמצעותו, שכן הגשת הטופס פותחת את הדלת אל כל הליך הגירושין.
מרגע ההגשה מוזמנים שני הצדדים לעד ארבע פגישות ביחידת הסיוע, שאמורות להתקיים בתוך 45 ימים, ויחידת הסיוע רשאית להאריך את התקופה פעם אחת ב-15 ימים. במקביל מתחילה תקופת עיכוב הליכים — 60 ימים, או 75 אם הוארכה תקופת הפגישות — שבה ככלל לא ניתן להגיש תובענות רגילות בענייני הסכסוך.
ככלל, ולא באופן מוחלט: החוק מאפשר גם בתקופה זו לפנות בבקשות דחופות ובסעדים זמניים, כמו ענייני הסדרי ראיה עם הילדים (מה שנקרא בעת הזו בקשה להסדרת זמני שהות) ובקשה למזונות זמניים. אלה אינם מסלול רגיל: נדרש שהעניין יהיה דחוף באמת, ושההמתנה עלולה לגרום נזק ממשי.
בתום התקופה עשויה לעמוד למי שהגיש את הבקשה קדימות בת 15 ימים להגשת התביעה, בכפוף לכך שהתייצב לפגישות. למי שיזם יש יתרון דיוני מוגבל בזמן, ולעיתים הוא גם משפיע על השאלה באיזו ערכאה יידון התיק: האם בבית המשפט או בבית הדין הדתי.
למה עורך הדין שלכם לא נכנס לפגישת המהו"ת, ומה באמת קורה בחדר?
הדבר שבאמת חשוב הוא מה קורה בחדר. לפגישה הראשונה אתם מגיעים לבד. תקנה 5(ב) קובעת שהצדדים יתייצבו בה לבדם, ובשנת 2021 טרח מחוקק המשנה לתקן את הטופס הרשמי ולהחליף בו את המילה "לבדך" במילים "בלא עו"ד", כדי שלא תיוותר עמימות. עורך הדין שלכם, זה שאתם משלמים לו, נשאר בחוץ.
ומי כן יושב בחדר? עובד סוציאלי מטעם היחידה, ולפי החוק גם עורך דין מטעם יחידת הסיוע, בעל ידע וניסיון מקצועי של חמש שנים לפחות בדיני משפחה, שמשתתף בפגישות המהו"ת — כולן או חלקן, לפי שיקול דעתה המקצועי של היחידה. כלומר ייתכן בהחלט שיהיה שם עורך דין וייתכן שלא.
תפקידו שונה לחלוטין מתפקידו של עורך הדין שלכם: הוא בעל תפקיד ניטרלי מטעם היחידה, ואינו מייצג אף אחד מן הצדדים ואינו אמור לייצג. ההבדל הזה אינו פגם בו, אבל הוא בדיוק הסיבה שאסור לקרוא את מה שנאמר בחדר כאילו קיבלתם ייעוץ.
ההסבר הרשמי לכך שעורכי הדין נשארים בחוץ הוא שהפגישה הראשונה מיועדת להיכרות, להערכת הסכסוך ולמתן מידע, ולא לניסיון ליישב את הסכסוך המשפטי. על הנייר זה מתיישב. ומהפגישה השנייה ואילך, ככל שיחידת הסיוע תייעד פגישה לניסיון ליישוב הסכסוך המשפטי, מותר לצרף את באי הכוח של הצדדים.
בפועל התמונה שמצטיירת אצלי מדיווחי לקוחות שונה. אנשים מתארים פגישות שהתמקדו כמעט כולן בבחינת האפשרות להגיע להסכם, ופחות בהיכרות. ובתוך הלחץ הזה נאמרים להם דברים שאני שומע חוזרים על עצמם מפי אנשים שאינם מכירים זה את זה: שעורך דין רק מייקר את ההליך, שעורכי דין מושכים תיקים כדי להרוויח, שאין באמת צורך בייצוג בשלב הזה.
אלה דיווחים פרטניים ולא מחקר על עבודת יחידות הסיוע, אבל הם חוזרים מספיק כדי שאזהיר מהם כל לקוח. אדם שיושב לבד בחדר, בשבוע הקשה בחייו, שומע את זה מגורם מקצועי שנתפס בעיניו כניטרלי ומטעם בית המשפט.
וכאן הפער נעשה קונקרטי. סעיף 54 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 מחייב עורך דין לפעול לטובת שולחו בנאמנות ובמסירות, וכלל 2 לכללי האתיקה המקצועית מוסיף שהייצוג ייעשה גם ללא מורא. בתי המשפט פירשו את חובת המסירות כחריצות ושקידה — טיפול פעיל ורצוף שבו האינטרס של הלקוח עומד בראש.
מאחורי החובה הזאת עומדת עבודה שלוקחת זמן: ללמוד את החומר, להבין מה בדיוק קרה במשפחה הזאת, לאסוף מסמכים, לבדוק חשבונות, לבחון הסכמים שעליהם חתומים הצדדים וכיוצא באלה. תיקי מזונות ואחריות הורית מתבררים לפעמים שנים, וחלוקת רכוש כמעט תמיד מצריכה איסוף חומר שנמשך חודשים. את כל זה מבקשים לדחוס ביחידת הסיוע לפגישה שאליה עורך הדין אינו מוזמן, שהחומר לא מוכן ושום דבר עדיין לא ברור.
האם ליחידת הסיוע ולעורך הדין שלכם יש אותה מטרה?
וכאן טמון הכלב: הבדלי מטרות. בעוד המטרה החוקית, המוצהרת והברורה של עורך הדין היא לייצג את הלקוח, המטרה של יחידת הסיוע היא סיום מהיר של ההליך על מנת להקל על העומס בבתי המשפט. שימו לב: המטרות האלו יכולות לדור יחד, אך יכולות שלא לדור יחד.
הלחץ לסיים את התיקים על מנת שלא יגיעו לבירור משפטי פוגע בהליך הגירושין. הרי כללי ניהול ההליך והפרוצדורה נבנו במיוחד להבטחת בירור ענייני של הזכויות, להבטחת שמירה על זכויות ילדים ומבוגרים וכל יתר המטרות הנעלות של החוק. "קיצורי דרך" לרוב באים על חשבון המטרות החשובות האלה, כי הזמן שהבירור מצריך הוא בדיוק הזמן שמבוקש "לחסוך". והרחקת עורכי הדין מהפגישה הראשונה באה בדיוק על מנת שעורכי הדין לא יקשו בנקודות אלו ולא ישאלו שאלות של "מחיר החיסכון בזמן".
על מה לא לחתום בפגישת מהו"ת, ומהו טופס 3?
אז מה עושים למעשה? ברגע שההזמנה הגיעה, ולפני הפגישה, קבעו פגישת ייעוץ — לא שיחת טלפון של חמש דקות אלא ישיבה שעוברים בה על מה שיש ומה חסר. בררו מי הגיש את הבקשה ובאיזה תאריך בדיוק, כי מהתאריך הזה נגזר כל לוח הזמנים. אל תגיעו לפגישה בלי לדעת מה עמדתכם בשאלת הילדים ובשאלת הרכוש, גם אם לא תציגו אותה שם.
אם נאמר לכם משהו שנשמע כמו עצה משפטית, רשמו אותו ומסרו לעורך דינכם באותו יום. ואם מוצע לכם לחתום — בקשו לצאת ולהתייעץ. זו זכותכם, והחוק מטיל על היחידה להביא אותה לידיעתכם. או שפשוט תזכרו שהחובה להתייצב אינה חובה להסכים. אתם רשאים להודיע בכל שלב שאינכם מעוניינים בהליך הסכמי, ואיש אינו יכול לחייב אתכם להתפשר או לחתום.
ההודעה הפורמלית על כך שלא הושגה הסכמה נמסרת ב"טופס 3", וכאן יש פרט שכדאי להכיר: ההודעה על היעדר הסכמה נמסרת בחתימת צד אחד — שלכם — בעוד שהחלופות שמשמען המשך ההליך או הסכם דורשות את חתימת שני הצדדים. מועד מסירת הטופס נגזר מפגישת המהו"ת האחרונה ולא מרצונכם באמצע הדרך, אבל שום שלב בהליך אינו מחייב אתכם להביע הסכמה שאין לכם.
אם פגישות המהו"ת הסתיימו בלי הסכמה והתיק עבר לבירור, השלב הבא עשוי להיות החלטה שיפוטית המורה על עריכת תסקיר עובדת סוציאלית — ועל מה שנכנס לתוכו, ומה עושים כשהוא שגוי, הרחבנו במאמר נפרד.
